אבחון שלשולים

כל אחד יידע לזהות פחות או יותר שלשול כאשר הוא נתקל בו: צואה מימית ורכה, שבדרך כלל תהיה מלווה עם עלייה בתדירות היציאות בגוף (הביקורים שלנו בשירותים בימים של שלשולים נוטים להיות תכופים הרבה יותר). בפועל התמונה מורכבת הרבה יותר מכך. לא מספיק לדעת שיש שלשול, אלא חשוב לאפיין אותו כדי ללמוד על הגורמים וגם על הטיפולים האפשריים.

במדריך הבא נלמד אתכם את כל מה שצריך לדעת על אבחון שלשולים. לכאורה נראה שמדובר במשימה פשוטה, אבל בפועל כזו שמחייבת תשומת לב לתסמינים, פנייה לרופא ולפעמים גם בדיקות שונות.

התסמינים של השלשולים

הדבר החשוב הראשון הוא לנסות לשים לב מהם מאפייני השלשולים. כך למשל הגוון של השלשול עשוי להצביע על הסיבות שהביאו לו, ועל אחת כמה וכמה הופעה של דם בצואה שמעידה על הרבה דברים אפשריים שאף אחד מהם אינו חיובי. אם השלשול נמשך יותר ממספר שבועות או חודשים – תלוי במאפייני האדם ובתפיסה של הרופא המאבחן – הוא עשוי להיות מוגדר כשלשול כרוני. הטיפול בשלשול מהסוג הזה יהיה כמובן שונה. כאשר שמים לב למאפייני השלשול ומבצעים רישום של התדירות שלו, הסיכויים לאבחון המוצלח עשויים לעלות.

בהרבה מקרים שלשול מגיע עם תסמינים גופניים אחרים הקשורים לבעיה שמביאה לו: חום, כאבי בטן, כאבי ראש, הקאות, בחילות וכן הלאה חשוב להיות ערים לתסמינים האלה, מכיוון שהם עשויים להצביע על המחלה או המצב הבריאותי הספציפי שסובלים ממנו. הרופא המאבחן חייב לתשאל את האדם הנבדק כמה שיותר לגבי התסמינים שהופיעו אצלו, כולל ביחס לשלשולים. התשאול הזה לא תמיד מספיק כדי לקבל את כל התמונה על הבעיה שסובלים ממנה, אבל בהחלט למצוא כיוון כללי או לשלול מצבים בריאותיים שונים.

חלק מרכזי נוסף בתשאול הוא בחינת אורח החיים שלנו בתקופה שלפני השלשול. המטרה כאן היא לאתר גורמים שעלולים להביא לשלשולים: ביקור במסעדה יום לפני שלשול הוא סימן מחשיד, וכמובן שגם חזרה מטיול בחו'ל (מה שידוע בתור "שלשול מטיילים"). גם דברים שנראים לכאורה לא קשורים לבעיה, דוגמת לחץ נפשי או תקופה עמוסת מתחים, יכולים לסייע לגורם המאבחן. אם משתמשים בתרופות לטיפול בבעיות אחרות שנראות לא קשורות חשוב ליידע בכך את הרופא, כי חלק מהתרופות שאנחנו נוהגים להשתמש בהן עלולות להגדיל את הסיכויים לשלשולים.

אילו בדיקות נעשות בדרך לאבחון המוצלח?

כאשר ניגשים לרופא עם שלשול, הוא יבצע מספר בדיקות מעבר לתשאול שהוזכר מעלה (אגב, מומלץ לברר אם יש צורך בהכנות מיוחדות לבדיקה, למשל צום של מספר שעות). בדיקת האבחון הראשונה היא גופנית ומתבססת בחלקה הגדול על מישוש של המעיים במטרה לאתר חריגויות. לצד זה עשוי הרופא לבצע בדיקה רקטלית, במטרה לאתר גורמים אנטומיים שעלולים להביא לאותם שלשולים: חסימות, גידולים וכן הלאה. לא כל רופא שמגיעים אליו לאבחון אכן יבצע את הבדיקה הרקטלית, אבל מומלץ שכן לבקש ממו לעשות את זה – עם כל חוסר הנוחות והמבוכה הכרוכים בוודאי בבדיקה מהסוג הזה.

בדיקה חיונית אחרת שעשויה להתבצע היא תרבית צואה. באמצעות התרבית ניתן לאתר חיידקים אשר מופיעים בצואה ועלולים להסביר בסבירות גבוהה את המקור לשלשולים. אם בבדיקה מתגלה כמות גבוהה של חיידקים מזיקים, טפילים, ציסטות או תולעים, הרי שמתקדמים מאד לעבר האבחון המוצלח של הבעיה.

בדיקות צואה מאפשרות בהמשך לכך אבחון או שלילה של מחלות מעי דלקתיות או כרוניות, למשל בכל הנוגע לשאלה האם הצואה מכילה תאי דם לבנים (לויקוציטים) שעלולים להצביא על אותן מחלות. במצבים שונים הבדיקה עשויה לאתר מחלות ממאירות של מערכת העיכול בשלבים מוקדמים יחסית, עוד לפני שהתסמינים הברורים יופיעו. ברור שהאבחון המהיר מגדיל את סיכויי הטיפול המוצלח בצורה משמעותית ומקל על המטופל.

בחלק ניכר מהמקרים, אם הרופא יהיה סבור שמדובר בשלשול אקוטי הוא לא יבצע בדיקות נוספות. במצבים אחרים בהם החשש הוא משלשול בדרגת חומרה גבוהה או משלשול ממושך, יכול בהחלט להיות שהרופא יפנה את המטופל לבדיקות נוספות שיציגו לו את התמונה המלאה. שלשולים כרוניים עלולים להיגרם עקב מחלות מעי, לדוגמא קרוהן או קוליטיס, אשר אמצעי אבחון מתקדמים דוגמת CT יכולים לגלות.

אבחון בעידן האינטרנט

באינטרנט תמצאו מדריכים ומידע רב שמסביר על השלשולים, כולל באתר שאתם גולשים בו ברגע זה. חשוב לזכור שעם כל היתרונות של האינטרנט, הביקור בו לא צריך להחליף ייעוץ רפואי. המידע הוא כללי, ברמת פירוט נמוכה יחסית וכמובן שלא מתייחס למאפיינים הספציפיים של כל אדם.

זו הסיבה שאנחנו ממליצים לקחת בעירבון מוגבל מבדקים דוגמת אבחון עצמי של שלשולים שנתקלנו בהם באתרים השונים. הם יכולים לספק לכם תמונה כללית מאד על התחום, אבל בוודאי שלא להחליף ייעוץ רפואי. קחו את זה בחשבון. כך גם לגבי פורומים אינטרנטיים וקבוצות פייסבוק, שלא יכולים להחליף אבחון מלא גם אם האדם שמספק את התשובות לשאלות הוא רופא בהכשרתו.